החלטה
בפני בקשה לביטול פסק – דין שניתן על ידי ביום 20.11.11, בו חויבה המבקשת (הנתבעת 1) לשלם למשיבה סך של 5,755 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 30/05/08, אגרת בית המשפט ששולמה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.
פסק – הדין ניתן ביום שנקבע לדיון עקב אי התייצבות מטעם המבקשת ובהעדר כתב הגנה מטעמה.
המבקשת הגישה בקשה זו ביום 21/02/13 אך מתוכן הבקשה לא ניתן לדלות את התאריך המדויק בה ידעה אודות קיומו של פסק – הדין, שכן היא טענה בסעיף 3 לבקשה, כי למדה אודות קיומו של כתב התביעה שהוגש נגדה, לראשונה מאזהרה לפי חוק ההוצאה לפועל אשר הומצאה לה בינואר 2013 !.
המבקשת לא טרחה לצרף עותק מהאזהרה לבקשה – מכאן בהעדר צירוף עותק מהאזהרה ואף חמור מכך בהעדר ציון תאריך מדויק בו נמסרה האזהרה נבצר מבית המשפט להתחקות אחר המועד המדויק בו קיבלה את האזהרה ולבחון את השאלה המקדמית האם הבקשה הוגשה במועד אם לאו.
המבקשת טוענת בבקשה, כי בניגוד לאמור בפסק הדין, לפיו הנתבעת 1 קיבלה את כתב התביעה על מצורפיו הרי עד שקיבלה את האזהרה, לא זכתה לראות את כתב התביעה, כמו גם זימון לדיון בפני בית המשפט, וכי עד ליום 18/02/13 לא זכתה לראות את פסק הדין בעניינה.
עוד נטען, כי מבדיקה שערך בא כוחה של המבקשת באתר נט – המשפט, עלה כי נפלה טעות בשמה של המבקשת (רשומה כ"הובלות אימשחה") וכן, כי ברשימת באי הכוח בתיק, מצוין כי עו"ד אסף ורשה ב"כ הנתבעת 2, דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ הינו בא כוח הנתבעת 1, זאת על אף שעו"ד ורשה כלל אינו מוכר למבקשת ולא העניקה לו המבקשת יפויי כוח לייצגה בתביעה שבנדון או בכל תביעה אחרת לצורך העניין.
לבקשתה צירפה המבקשת תצהיר תמיכה מטעם מר חגי שטיינברג המנכ"ל והבעלים של המבקשת, שם חזר והצהיר האחרון, כי המבקשת ידעה על קיומו של פסק – הדין שניתן כנגדה לראשונה מאזהרה שהומצאה לה בינואר 2013 (!).
בתגובתה לבקשה מיום 29/04/13 טוענת המשיבה, כי כתב התביעה נמסר למבקשת בתאריך 19/09/2010 בכתובתה ואישור המסירה הוחתם בחותמת החברה המבקשת.
עוד נטען, כי עו"ד ורשה לא ייצג מעולם את המבקשת ואף לא טען כי הוא מייצג את המבקשת, וכי לו טרחה המבקשת לעיין בתיק בית המשפט הייתה נוכחת כי עו"ד ורשה הגיש כתב הגנה בשם חברת דן רכב ותחבורה בע"מ ולא בשמה של המבקשת.
לתגובתה צירפה המשיבה העתק ממכתב שנשלח על ידי המבקשת למבוטח של המשיבה עוד ביום 21.01.2009 וכן עותק מכתב ההגנה שהוגש לתיק על ידי הנתבעת 2.
המבקשת הגישה תשובה לתגובה ובה טענה בין היתר, כי טענת המשיבה לפיה יש בידה אישור מסירה הינה טענה בעלמא, שכן המשיבה אף לא טרחה לצרף את אישור המסירה לתגובתה. היה ויש בידי המשיבה אישור מסירה ראוי היה שתצרפו לתגובתה.
באשר למכתב אשר צורף לתגובה, טוענת המבקשת, כי המכתב אינו שופך אור על הפרשה ואין בו דבר וחצי דבר לבירור הנושא שבנדון, שכן, המשיבה טוענת כי כתב התביעה נמסר למבקשת ביום 19/09/2010 בעוד שהמכתב אשר צירפה המשיבה נושא תאריך 21/01/2009 כשנה ושמונה חודשים טרם הגשת התביעה.
דיון והכרעה,
התביעה נשוא הבקשה הוגשה ביום 08/02/09, מסירת כתב התביעה התבצעה על פי הנטען ביום 19/09/2010 ואילו המכתב שנשלח על ידי המבקשת ואשר צורף לתגובת המשיבה נשלח ביום 21/01/09 – כלומר, המכתב נשלח על ידי המבקשת 18 ימים לפני הגשת התביעה נשוא ענייננו ובכל מקרה כשנה ו- 8 חודשים לפני המועד בו נטען, כי כתב התביעה הומצא למבקשת !
זאת ועוד, כפי שניתן להתרשם מתוכן המכתב, המכתב הנטען מתייחס להליך אשר החל בבית המשפט בעפולה כפי שנטען בסיפא של המכתב "אודה לכבודו אם יסור לאלתר אל בית המשפט בעפולה ויסיר את תביעתו המיותרת".
מכאן, המכתב הנטען לא מלמד אודות המצאת כתב התביעה והסתמכותה של המשיבה על המכתב אין בה ממש.
יצוין, כי מבדיקת נתוני מערכת נט המשפט עולה, כי ההזמנה לדיון שהתקיים ביום 20/11/11 נשלחה בלבד לעו"ד אסף ורשה ועו"ד רוית גיא – דרור ביום 10/04/11 ואילו למבקשת לא נשלחה הזמנה לדיון מתוך הנחה שגויה לפיה המבקשת מיוצגת על ידי בא כוח של הנתבעת 2 כפי שהדבר הוצג בבקשות השונות שהוגשו בתיק מטעם בעלי הדין וגם בחלק מפרוטוקולי הדין.
זאת ועוד, חרף היותו של אישור מסירת כתב התביעה עניין מהותי ואף קרדינאלי שיש בכוחו להטות את הכף לקבלת או דחיית הבקשה, אלא שאישור כזה לא נמצא בתיק ואף לא צורף לתגובת המשיבה – ועל כן המסקנה המתחייבת הינה שיש להעמיד את המשיבה בחזקה, כי לו היה בנמצא אישור מסירה כנטען, היתה המשיבה אצה רצה ומצרפת העתק הימנו לתגובתה.
לפיכך, לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה, כי הואיל ולא ניתן לקבוע האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור אם לאו (בלי צירוף בקשה להארכת מועד במידה וכך הדבר) והואיל ולא עלה בידי המשיבה להוכיח את דבר מסירת כתב התביעה לידי המבקשת באתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ועל כן יש להורות על ביטול פסק הדין.